האיים האזוריים בפורטוגל נקראים ״הוואי של אירופה״ אז הגענו מראש עם צפיות אבל שום דבר לא הכין אותנו לגן העדן עלי אדמות שחיכה בים האטלנטי בין פורטוגל לארה״ב. מדובר בארכיפלג של 9 איים געשיים שעלו מעל פני הים לפני מליון שנה ויצרו נופים דרמטיים של הרי געש, מכתשים, אגמים, צמחייה טרופית והמון המון ירוק.

טיילנו 10 ימים והתמקדנו ב3 איים: סאו מיגל, פיקו ופלורס:

1. סאו מיגל הוא האי הכי גדול והכי מפנק מבחינת המלונות והאטרקציות- 5 לילות.

1. פיקו הוא אי געשי ומלא בגפנים ויין טוב. יעד לטיפוס להר פיקו- 3 לילות.

1. פלורס הוא אי פחות מתוייר עם טבע פראי של מפלים וחופים מבודדים- 3 לילות.

מזג האוויר באיים הפכפך ויכולים להיות ימים גשומים עם ערפל, לכן צריך להיות גמישים מבחינת התוכניות. מומלץ להסתכל בבוקר במצלמות שפרוסות ברחבי האיים מה המצב ולפי זה לתכנן את היום. החודש הכי טוב מבחינת מזג אוויר להגיע הוא אוגוסט, בו יש פחות סבירות לימים גשומים ואפשר להנות מרחצה בחופים הגעשיים וטיולי יום. יש לקחת בחשבון שבשל הביקוש הרב סביב חודש אוגוסט המחירים גבוהים יותר ומומלץ להזמין את הלינה, אטרקציות וטיסות הפנים כמה שיותר זמן מראש. ההתניידות בין האיים היא בטיסה בין האיים המרוחקים ומעבורת בין איים קרובים. בתוך האיים מומלץ לשכור רכב כדי להגיע לכל הנקודות היפות שיש לאי להציע. המטבע הוא יורו והשפה היא פורטוגזית. בקיץ השקיעה מאוחרת ואפשר לנצל את כל היום!

סאו מיגל São Miguel:

האי סאו מיגל הוא האי הגדול והמיושב ביותר באכיפלג של האיים האזורים. הוא ידוע כ״אי הירוק״ ומלא בגבעות והרים ירוקים, פרחי הורנטזיות, תצפיות דרמטיות, גייזרים, מעיינות חמים, חופים ואגמי לוע געשיים. לאי יש הרבה מה להציע מבחינת אטרקציות ויש יותר מבחר של מלונות. אנחנו ישנו בדירה מודרנית עם נוף מהמם וגקוז׳י משותף בפונטה דלגדה- Mónaco Suítes & Garden.

יום ראשון:

אחרי שנחתנו בילינו את האחה״צ הראשון במטע אננס חמוד עם בית קפה שמגיש משקאות, עוגה וגלידה מהאננס המקומי הטעים- Plantação de Ananás dos Açores.

אח״כ המשכנו לחוף הגעשי הראשון בטיול- Praia De Santa Barbara. החוף רחב, מלא באנשים, חול שחור ונופים דרמטיים של הצוק הירוק מאחור. הספקנו להתלהב מהמקום רק לקצת זמן עד שהתחיל מבול מטורף שפינה את כולם מהחוף.

יום שני:

את היום הבא התחלנו בקתדרלה עתיקה על שפת האגם ליד תפאורה של צמחייה טרופית- Capela de Nossa Senhora das Vitórias, על אגם Furnas. רצינו להמשיך למסלול קצר למפל ליד האגם אבל הוא היה סגור לאירוע פרטי באזור אבל הצלחנו לחזור אליו ביום אחר.

המשכנו הלאה למפל מגניב שנמצא בין שתי מנהרות ליד הכביש- Cascata da Ribeira Quente. אפשר להגיע במסלול עד למרגלות המפל אבל צריך בשביל זה נעליים מתאימות. חשוב לציין שכדי להגיע לתצפית על המפל צריך לעבור במנהרה אז צריך לעשות את זה בזהירות ולא מומלץ עם ילדים קטנים כמובן.

בחזור עברנו דרך מעיינות חמים טבעיים שראינו מהכביש- Caldeiras Das Furnas. מדובר בבריכות חמודות בלבד ולא חייב לעצור. בכניסה מכרו תירס והיינו רעבים אז קנינו, רק אחרי זה ראינו את העובדים מבשלים אותו במי גופרית של אחד מהמעיינות החמים. שרדנו כדי לספר.

את ארוחת הצהריים עשינו בשדה התה היפיפיה עם הנוף לים- Chá Gorreana Tea. זהו שדה התה היחיד באירופה ואפשר להסתובב בשדות הפוטוגניים ולהנות מתה קר/חם ואוכל טעים בבית הקפה ליד. כמובן שלא פסחנו על המבורגר של מפורק בתוך הלחם המקומי- בולו, שזה לחם במרקם רך וענני ומתוק.

לאחר מכן המשכנו לחוף הגעשי שהכי אהבנו בטיול- Praia dos Moinhos. החול השחור, המים בצבע כחול עמוק עם הגלים הגבוהים, הירוק ופרחי ההורנטזיה מסביב השרו אווירה קסומה ומיוחדת. חשוב לציין שהחוף די עמוס, אז קשה למצוא חנייה ואין צל אז מומלץ להצטייד בשמשייה טובה ומגבות חוף.

לקראת השקיעה הגענו לתצפית הכי רומנטית באי- Miradouro da Ponta do Sossego (Nordeste). תצפית מטופחת המשקיפה על הצוקים הירוקים המשופעים מעל הים, לצד הורנטזיות ושלל צמחיה טרופית.

יום שלישי:

את היום פתחתנו שוב בכנסייה של אתמול- Capela de Nossa Senhora das Vitórias, הפעם בלי ערפל. זוהי קפלה מרשימה בסגנון ניאו-גותי שנבנתה עבור אשתו של בעל קעקעות מסאו מיגל שחלתה במחלה סופנית כאמונה להחלמתה, ומשם שמה.

משמה יצאנו למסלול קל של חצי שעה לכיוון למפל- Salto Do Rosal. ההליכה מוקפת בצמחייה טרופית ומעבר בחורש צפוף.

משם המשכנו לבריכות הציבוריות המשקיפות על הים- Piscinas Da Povoação. מדובר בקונספט מהמם של בריכות בצבע תכלת בהיר על רקע החופים השחורים וכל זה בחינם!

לקראת השקיעה הלכנו לתצפית מושלמת לדייטים- Miradouro De Santa Iria. כדאי להצטייד בנשנושים ויין ולצפות שם בשקיעה.

יום רביעי:

את היום התחלנו באגם מטורף- Lagoa Do Fogo. זהו אגם שנוצר בתוך מכתש של הר געש לא פעיל. לרוב הוא מכוסה בערפל וכשתופסים אותו ביום שמשי אפשר להנות מנופים של הרים ירוקים וצמחייה מגוונת שמקיפה את האגם שמנצנץ בתכלת. אפשר להסתפק בתצפית המרכזית בלבד או לרדת עד למטה לאגם ב400 מדרגות לסיבוב ולעשות סיבוב מסביב לצורת הפרסה האופיינית לו. כדאי להביא נשנושים ולעשות עצירה ליד האגם. כמו כן, יש עוד הרבה מסלולים אפשריים בדרגות קושי שונות מסביב לאגם.

אחרי המסלול המפרך עשינו עצירה במסעדה טובה של סטייקים- A Casa do Abel שהייתה מעולה. בכללי הבשר באיים האזוריים פשוט מעולה.

לאחר מכן הלכנו למעיינות חמים בתוך הג׳ונגל שהרגישו כמו חלום- Caldeira Velha. חשוב להזמין מקום מראש באינטרנט לכניסה מוגבלת בזמן. המתחם כולל 2 בריכות חמות ואחת לא חמה עם מפל יפיפיה וכל האזור מלא בצמחיה טרופית. המקום מבוקש ולכן עמוס אבל לדעתי זאתי חוויה שווה בעיקר בשל הנוף הטרופי היפייפה שמסביב.

יום חמישי:

את היום האחרון באי הכיפי הזה סיימנו במסלול הכי מפורסם שכדאי להקדיש לו יום של מזג אוויר טוב- Sete Cidades. יש כמה מסלולים שאפשר לעשות, ברמות קושי שונות. אנחנו בחרנו במסלול יחסית קצר של 3 ק״מ שמוביל לתצפית המרכזית על האזור- Miradouro da Boca do Inferno. גם פה מדובר בלגונה שנוצרה בתוך מכתש הר געש ב2 צבעים, ירוק וכחול והשביל שמוביל לתצפית יישאיר אתכם עם פה פעור.

לפני שממשיכים כדאי לפנות גם לתצפית על Lagoa do Canári , בעיקר לבעלי הרחפנים.

בבוקר טסנו לאי פיקו משם לקחנו מעבורת של חצי שעה לאי פיאל, לטיול יום. האי פיאל הוא חלק מ״משולש האיים״ המרכזי, ביחד עם פיקו וסאו-ז׳ורז׳. הוא נקרא גם ״האי הכחול״ בשל ריבוי פרחי ההורטנזיות שמקיפים אותו.

טיול יום לאי פאיאל- Faial:

אחרי מעבורת של חצי שעה מפיקו הגענו לנמל ומשם תפסנו מונית להתחלת המסלול במכתש- Caldeira do Faial. מסלול של 7 ק״מ מסביב למכתש בגובה 1000 מטרים. המכתש מוקף פרחי הורטינזיות, נוף לים וביום טוב גם לפסגת הר פיקו. מסלול מהמם ולא הייתי מוותרת עליו, גם אם לא משלימים סיבוב שלם סביב המכתש. רצוי להביא נשנושים לעצירה בדרך.

חזרנו במעבורת ובערב רצינו לאכול במסעדה מפורסמת יפה אדריכלית בפיקו- Cella Bar. המסעדה בנויה מעץ בצורת חבית ונשקף ממנה נוף עוצר נשימה לים. לצערנו השירות שם לוקה בחסר בלשון המעטה ויצאנו משם. אכלנו בסוף ב- Casa da Feijoca תבשיל קדירה עם בשר מושלם, כדאי להזמין מקום מראש.

באי פיקו ישנו בהתחלה בבקתה יפיפיה- Paraíso do Triângulo. בקתה שעשויה מאבן בזלת שחורה שמאפיינת את הבתים בעיר. במזג אוויר טוב הבקתה צופה להר פיקו ומהצד השני קרובה לים. הבקתה פשוטה אך מצוידת בכל טוב ובעל הבקתה השאיר לחמים, גבינות ובקבוק יין שהוא הכין שהיה מאוד מיוחד! הדירה מוקפת בגפנים, מראה אופייני לבתים באי. בשיטה המסורתית שותלים את הגפנים בחור שעושים בסלע הבזלת והם גדלים על הקרקע וסופגים מינרלים מאדמת הבזלת שנותנים צבע מיוחד ליין.

עשינו סיבוב קצת במצוק הבזלת הסמוך שמשקיף לים ובחלקו אפשר לראות צורות לבה שהתייבשו על הסלע וכן הרבה צדפים לבנים יפים וסרטנים.

פיקו Pico:

יום שני:

האי פיקו הוא השני בגודלו בארכיפלג האיים האזורים. הוא מכונה גם ״האי האפור״ בשל שדות הלבה שמעטרים אותו. הוא מפורסם בשל הר פיקו בצורת החרוט וכן בשל כרמי היין היחודיים המוכרים כאתר מורשת אונסק״ו. אפשר להנות שם גם ממערות לבה, צפייה בליוותנים וצפייה בכוכבים.

ביום הראשון באי הגשמנו חלום של שנים לראות לוויתנים ואיזו חיה מרשימה ומלכותית זו! עשינו שייט לוויתנים ודולפינים והגענו בלי ציפיות כדי לא להתאכזב ובסוף הסיור התעלה על הציפיות אפילו של המדריכה! היא אמרה שזה הסיור הכי יפה שהיא ראתה בו את לוויתן ראשתן גדול-ראש (Sperm Whale) שאופייני באזור.

הסיור היה דרך חברת- Espaco talassa שהיא חברה וותיקה באזור. מייסד החברה דוגל בשמירה אחר הזנים השונים של החיות הימיות והלוויתנים אחרי שנים רבות שהם נצודו. הם עדיין פועלים בשיטה הישנה בה יש צופים במגדל מים שמתריעים על היתכנות של לוויתנים באזור ומכוונים את הסירה אליהם. כשהסירה מגיעה הם מכניסים מכשיר למים שמאפשר לקלוט את הקולות של הלוויתנים מתחת למים ולהבין אם הם בקרבת מקום.

בהתחלה ראינו דולפינים מיוחדים מזן ריסו (Risso's Dolphin). אלו דולפינים בצבע אפור, שבבגרות אפשר לראות צלקות בהירות על פני גופם שמעידים על קרבות שערכו עם פריטים נוספים עד שהם נהיים כמעט לבנים לגמרי!

אחרי חיפושים ממושכים, כשזה היה נראה שכבר לא נראה לוויתנים היום מצאנו אותם! ראינו גור ואמא ששחו ביחד ואפילו הגור הקפיץ את הזנב כמה פעמים במים. אח״כ זכינו לראות קפיצה של לוויתן מעל פני המים, דבר של לא במה בכך כשמדובר בחיה ששוקלת כ100 טון! אלו היו רגעים של התרגשות ואושר טהור לראות את נפלאות הטבע מול העיניים שלנו, במיוחד אחרי שנים לא פשוטות של מלחמה וזה היה מעודד ומחמם את הלב.

יום שלישי:

ביום השני באי תכננו לטפס על פסגת הר פיקו בגובה 2,351 מטרים. זהו טיפוס מאתגר, גם בשל מזג האוויר ההפכפך כך שנאלצנו לוותר אחרי שהיו גשמים בלתי פוסקים מהלילה. במקום זה הלכנו לבריכות הטבעיות São Roque do Pico ותפסנו רגעים של שמש למרות היום המעונן. לאורך היום המשיך להתבהר ונהננו מטבילה כיפית בבריכות עם אבן הבזלת והמים הכחולים עמוקים.

בערב ישנו במלון יין מיוחד Azores Wine Company. זהו מלון בוטיק בו רק כמה חדרים בודדים, והוא מעוצב באופן מנימליסטי ונקי כשהנוף מהחדרים משקיף לכרמים של היקב של המלון. הכרמים מסודרים באופן המסורתי, בתוך אבני הבזלת, על הקרקע בחצאי עיגולים כשבקצה אפשר לראות את הים הכחול. שילוב הצבעים של הים הכחול עמוק, עם הירוק העז של הכרמים ואבני הבזלת השחורים הוא לא פחות ממפעים.

הזמנו במלון ארוחת טעימות בליווי יין, שהייתה במבנה יפיפיה במלון בשולחן אינטימי משותף לנו ולשאר אורחי המלון, של השף המקומי Rui Batista. האוכל שם דגש על פרודוקטים מקומיים והיה מעניין ואלגנטי והכי אהבתי שם את חמאת הקרמל שהייתה כל כך ממכרת!

פלורס- Flores:

יום 1:

למחרת טסנו מהאי פיקו לאי האחרון בטיול- פלורס. האי הזה פחות תיירותי ויותר אותנטי והנופים בו פראיים יותר והוא מלא במפלים, עמקים ירוקים וצוקים. אבל גם בגלל זה היה קשה למצוא בו מקומות לינה. עוד מהארץ התקשנו למצוא מקום לינה באתרים מוכרים והבנו שהדרך המקובלת יותר היא לשלוח מיילים למקומות הלינה ולקוות שהם פנויים. למזלנו היה מקום אחד שהיה פנוי לארח אותנו, סוג של דירה די ישנה ולא מתוחזקת, ובכל זאת זה היה יותר טוב מלינה באוהל.

הקושי לא נגמר שם וכשנחתנו בסוף שבוע כל הסופרים והמסעדות עמדו להיסגר והיינו צריכים להספיק עם שאר התיירים בטיסה לקפוץ לסופר הקרוב לשדה כדי לגלות שרוב המצרכים כבר נגמרו וככה מצאנו את עצמנו מכינים פיתה על הגז מקמח שקנינו כי התנור בדירה לא עבד.. הכל חוויות.

טיול יום לאי קורבו- Corvo:

זה האי הקטן ביותר מבין 9 האיים האזוריים. האי מכונה ״האי השחור״ בשל נופי הבזלת השחורה והיופי הטבעי שלו. קנינו חבילה שכללה שייט בסירה קטנה שארך חצי שעה ואיסוף עם מונית מהנמל עד לנקודת תחילת המסלול. גם פה, המסלול כלל מכתש Caldeirão שנוצר מקריסה של הר געש לתוכו אך פה היו גם אגמים בפנים. הפעם במקום סיבוב סביב לוע המכתש בחרנו במסלול שיורד לתוך המכתש ועולה בחזרה והעלייה הייתה קשוחה. חשוב לציין שבעונת הקיץ- אוגוסט, הצמחייה במכתש צהובה יותר, אז חשוב לדעת לצורך תיאום הציפיות. הנופים עדיין היו עוצרי נשימה ובמכתש ליד האגמים שכנו פרות וציפורים שהשתלבו בצורה הרמונית בטבע.

בדרך חזרה אחרי המאמץ של העלייה רצינו להשתכשך בחוף היחיד באי- Sand Beach. מה שהיה מיוחד היה החול האדום הגעשי והפראי בו לצד ההרים הירוקים מסביב.

בשייט בחזרה לפלורס עצרנו בכמה מפרצים, מפלים ומערות יפות שפזורים לאורך האי.

יום 3:

את היום האחרון באי התחלנו במקום הכי יפה באי- Poço da Ribeira Do Ferreiro. מסלול קצר של רבע שעה ואתם בפארק היורה ונגלה אליכם הר שבמדרונותיו זורמת סדרת מפלים לצד צמחייה ירוקה שופעת ומתחתם אגם, פשוט חלום.

אחרי המפלים אפשר ללכת לחוף הסמוך שלפי הצ׳אט GPT הוא הכי יפה בפלורס- Zona Balnear da Fajã Grande. מדובר בחוף בצבע תכלת צלול שפונה להרים הירוקים ומרחוק אפשר להבחין במפלים שזורמים להם. בהחלט אחד החופים היפים שראיתי.

בדרך למקום הבא עצרנו בתצפית מגניבה- Miradouro da Lagoa Funda, תצפית על שני אגמים בצבעי כחול וירוק. יש גם מסלול שמגיע לאותה נקודה ואנחנו נהננו גם מהתצפית לבדה.

המשכנו לבריכות הטבעיות הכי יפות שהיו לנו בטיול- Piscinas Naturais De Santa Cruz Das Flores. מדובר במדרגות שיורדות למשטחי אבן שם אפשר לתפוס פינה ולפרוס מגבות. אח״כ נכנסים למים דרך סולמות מיוחדים או בקפיצה ונהנים מהמים הצלולים, הסלעים השחורים ומהדגים/סרטנים שמסתובבים שם.

המיקום האחרון היה החוף הכי יפה לדעתנו באי- Baía Da Alagoa. מדובר בחוף יחסית נסתר, שמתגלה רק כשיורדים מאתר הקמפינג Alagoa Camping site. בהתחלה זה נראה סתם כמו שטח מאחורי בתים באזור אבל אם מתקדמים לכיוון הצוק מתגלה החוף במפרץ קטן ויפה שמשקיף לשני עמודי סלע במים והקיר האחורי כולו מעוטר בעלים גדולים של צמח אוזן הפיל.